שלוש שנים אני גר 5 דקות הליכה משוק הכרמל.
פעמיים הייתי בו עד היום. ועד היום זה הרגיש כמו פעמיים יותר מדי.
זה פשוט נראה לי נעדר הגיון כל הסיפור, לצאת מהבית, ללכת עד לשם, להיסחב עם שקיות, לשמוע ירקנים צועקים, להרגיש אנשים דוחפים, ובשביל מה? הסופר מספק את אותה התוצרת, במחיר לא גבוה בהרבה, והכל בעטיפה של מיזוג אוויר ומשלוח עד הבית.

 

והיום הלכתי לשם איתה.

זה התחיל כמה שבועות לפני כן, כשביקרנו בשוק המקומי של ברצלונה, סתם כי זה מה שהמדריך המליץ עליו. הריחות, הצבעים, והמסעדה המצויינת שישבנו בה באמצע השוק, עשו לנו חשק לבדוק גם את הזירה התל אביבית... והרי ממילא היינו ביום חופש והתכווננו לעשות קניות לארוחת הערב.
ואכן, שוק הכרמל הוא מפגן תרבותי שלא נותן לגאווה הישראלית להחוויר.
גם פה תראו מבחר משובח של תוצרת מקומית, גם פה יש חוויה תרבותית אקזוטית (שאולי מביך להודות אבל לתל אביבים מתברגנים כמותנו זה נראה רחוק לא פחות מהשוק הספרדי), גם פה אפשר לאכול בבר קטן במרכז השוק ולהינות מאוכל טרי בדיוק כפי השטבע התכוון. גם פה, חמש דקות מהבית, אתה ממש אבל ממש נהנה!

 

 

פתאום הכל נראה אחרת, כשמפסיקים להסתכל על השוק כאחת ממטלות שישי בצהריים, ובאים לשם פשוט לטייל ביום חופש מזדמן, כל מה שבזמנו עיצבן אותך ודחק את רגליך מאותו המקום, מהתפך וקוסם לך באופן חדש... ואז אתה מבין למה זה קרה.
זה קרה כי ממש כמו לשוק בברצלונה, הגעת לשם איתה. עם הבחורה האחת שגורמת להכל להיראות אחרת. עם הבחורה שכל הירקנים נמסים למראה החיוך שלה, ולבחורה אותה אתה כל כך אוהב.

 

עכשיו כל מה שנשאר זה לעשות חוויה מתקנת גם במוסך...