יהיה נאיבי לחשוב שבעקבות תהליך קצר יחסית וחד פעמי, נתעורר לבוקר חדש שבו הכל יהיה מושלם, אבל יהיה זה גם חסר אחריות לא לחפש את הדרך. למעשה, בכל חיינו אנחנו עדיין בשלב החיפושים.

חשוב כי נאיר לעצמנו את הדרך, שלא נשוטט ללא מטרה וללא כיוון. גם רב החובל הטוב ביותר צריך לדעת לאיזה חוף הוא שם את פעמיו.

הרצון בזוגיות טבוע בנו. כמעט כל אדם עסוק בחיפוש אחר זוגיות, או בשמירה עליה, או בפרידה מבן זוג.
האם קיימת "נוסחה" שאם נחיה על פיה, נזכה בזוגיות ונצליח לשמור עליה, באושר? התשובה האינסטינקטיבית היא לא, אבל לדעתי – כן, בהחלט שכן. אמנם, לא נוסחה מתמטית, אבל בהחלט דרך ברורה.

אדם צריך ללמוד להכיר את עצמו, את הסיפורים שהוא מספר לעצמו, ואת הפרשנות שלו לסיפורים אלה, כמו גם את הסיפורים של החברה איתה הוא בא במגע יומיומי.
בחיפוש אחר זוגיות, אנו עסוקים תחילה ב"לברור", אף אחד לא מתאים... יהיו הסיבות אשר יהיו. סביב כל "מועמד" אנחנו בונים תילי תלים של סיפורים, תיזות, סטיגמות. המסקנה של המחפש היא לעתים – אין גברים/נשים מוצלחים כמוני, או – אני לא ראוי לאותו אחד...

בפרידה, כל סיפור כרוך בדרמה ובסיפורים רבים, אשר עם יד על הלב, במבט לאחור, אחרי חלוף זמן, נגלה שחלקם הגדול הומצא, על מנת להצדיק את עצמנו... 

איך יוצאים מהפלונטר?         

חוזרים הביתה, למקום שבו הכל התחיל – אני.

מה אני מספר לעצמי על עצמי, איך אני מזין את הסיפורים ומגדיל אותם, ואיך אני יוצר קהל שמאמין ומאזין לסיפורים שלי. ברור לכולנו שההסתכלות שלי על החיים שלי היא סובייקטיבית לגמרי, "הכל בעיני המתבונן". רק לאחר היכרות אמיתית עם עצמי ובדיקה אמיצה ועמוקה שתגלה מי אני, מתחילה האפשרות האמיתית לראות את האחר, בן הזוג הפוטנציאלי או הקיים, כמו שהוא.

אני רואה את בן הזוג ללא הסיפורים שאני מספר/ת עליו, ומסנן/ת את החיזוקים שאני מקבל/ת מהסביבה לסיפורים אלה. ברור כי כל אלה אינם לטובתי.

לכן, אני מפרק/ת את הסיפור ומפריד/ה אותו מהעובדות, מזיז/ה הצידה ממקום בוגר ואחראי את הרגשות והסערות ומתבונן/נת עליהן ממקום ענייני.

נלמד להוקיר את הקיים והטוב, גם בנו וגם בסובבים אותנו.
נשחרר את החסימות ונאפשר לאהבה לזרום בתוכנו באמת, כדרך חיים, כהוויה.   
נלמד כיצד להכיר את עצמנו, באופן שגם יאפשר לנו, כבני זוג, לאהוב ולהיות נאהבים.